האם הייתי מקבלת את עצמי לעבודה? (או: מחשבות על עבודה, משחק ומה שביניהם).
חצי מהשבוע אני עובדת ממתחם עבודה משותף, מה שאומר שמידי פעם אני שומעת שיחות שמתקיימות לידי (לא בקטע של לחטט, נשבעת!).
השבוע ישבו לידי שני גברים - אחד בעל סטארטאפ והשני מתכנת שהגיע להתראיין אצלו. לא נעים להגיד, אבל הראיון היה די בנאלי ומנומנם. יחד עם זאת, היה שם משפט אחד שלגמרי תפס לי את תשומת הלב. המראויין (הלחוץ, יש לומר) אמר לבוס העתידי שלו: תשמע, מבחינתי אין גבול לכמה אני עובד, אני אעבוד שבתות, סופי שבוע, כל מה שצריך לעשות. ממש אכפת לי שהמוצר הזה יצליח.
הבוס העתידי ענה לו: ״מעולה״ בליווי חיוך מרוצה וגדול.
*** איך ששמעתי את זה פתאום ממש התכווצתי.
התכווצתי בעיקר כי הבנתי שלא לפני הרבה זמן יכולתי להתחלף עם כל אחד מהצדדים בשיחה. ***
המון שנים חייתי את המשוואה הזו שיש קשר ישיר בין שעות העבודה המרובות שאני משקיעה בעבודה שלי לבין ההצלחה של הדבר.
למשוואה הזו הצטרף עוד משהו - האמונה שכל דבר שאינו קשור לעבודה או לא מקדם אותי בהצלחתי בתפקיד, הוא מיותר, בזבוז זמן שפוגע בפרודוקטיביות שלי.
לאחרונה קראתי כמה ספרים מאוד טובים שעסקו בדיוק בנושא הזה - בחשיבות של הגבולות בעבודה, בשבירת המיתוס של הצורך לעבוד שעות מטורפות ובעיקר בחשיבות של הזמן שבו אנחנו לא עובדים - הזמן שבו אנחנו מתנתקים מהעבודה וממחשבות מקצועיות, לוקחים זמן להנות, להתעסק בתחומים שאנחנו פשוט נמשכים אליהם, בלי תמיד להבין למה ומה הקשר בינם לבין מה שאנחנו עושים.
משהו במסרים האלה חלחל אליי לאט לאט, והחלטתי לנסות. להתמסר לזמן הזה. ***
תנו לי לתת לכם את השורה התחתונה - זה פאקינג לא פשוט. אני מרגישה כאילו כל פעם שאני מחליטה לקחת לעצמי את הזמן הזה, מישהו לוקח מגאפון וקורא לקולות מאחורה של הראש: פסססס יעל, למה את מבזבזת את הזמן? מה זה קשור עכשיו? לא עדיף שתעשי משהו מרשימת המשימות הארוכה שנערמת לה בטו דו ליסט שלך?
אבל לצד הקולות האלה פתאום הגיעה הרגשה כיפית נורא. מין חדוות למידה כזו והנאה פשוטה, שמאוד התגעגעתי אליה. אני מוצאת את עצמי לומדת וחוקרת נושאים כמו ארכיטקטורה, tiny houses ומנימליזם. ***
מה זה קשור לעבודה שלי? במבט ראשוני, זה לא. אבל אני חושבת שיש לזה רובד יותר עמוק. כי מעבר לאוויר והניתוק שזה נותן לי והיכולת להסתכל על מה שאני עושה מהצד ולא מתוכו, אני מרגישה שזה עושה עוד משהו. זה מאפשר לי לקבל השראה מתחומים אחרים. זה אשכרה עושה אותי הרבה יותר טובה במה שאני עושה ותורם להצלחה של המוצר שלי.
פעם שמעתי את ג׳ייסון פריד (המייסד של בייסקאמפ) מדבר על זה ואומר שכשהוא צריך לבנות אתר חדש הוא אף פעם לא הולך לבדוק אתרים אחרים כי אז ייצא לו משהו שכבר קיים וזה לא מה שהוא רוצה לעשות. ההפך - הוא הולך לטבע. למקום שממנו הוא יכול לשאוב השראה. מהצבעים שלו, מהניגודיות ביניהם ומהקומפוזיציה.
וחשבתי לעצמי שזה כל כך יפה. וכל כך נכון.
להיות אפקטיבית זה לא רק למחוק כל פעם משימה מהרשימה. זה גם לתת לעצמי את המזון הנכון, לגוף ולמח, כדי שכשאגיע למשימות הקונקרטיות יהיה לי אוויר, תהיה לי השראה, תהיה לי יצירתיות. הדברים האלה מאפשרים לי גם להנות יותר מהדרך אבל גם להביא בסופו של יום לעולם תוצר יותר טוב, יותר מיוחד, שמבטא הרבה יותר טוב את מי שאני ואת הערכים שלי. ואולי הכי חשוב - זה מאפשר לי להבין שהוצאה לפועל לא חייבת להיות קשה, היא יכולה גם לקרות בלי המון מאמץ. ***
אם יעל של היום היתה מראיינת את יעל של פעם הייתי מסבירה לעצמי בצורה מאוד פשוטה שאני מבינה שהמשפט הזה הגיע ממקום טוב של מסירות וחריצות, אבל כדי שנוכל להגיע לתוצר טוב יותר אני אשמח לשמוע דווקא מתי אני מפסיקה לעבוד ומה אני עושה עם הזמן הנותר, מה אני אוהבת וממה אני מתרגשת. ואז כנראה שהיה קורה לי מה שלא קורה כמעט אף פעם. הייתי שותקת. מהלם. ומההבנה שאולי אפשר גם אחרת.
