• Yael Zelnik

אפשר להצטרף אלייך לנסיעה? (או: רשימת מחשבות שלי על דפוסים ופחדים)


אני פוחדת. די הרבה. אני פוחדת משינויים, מאי וודאות, מאיך זה ירגיש, ממה יגידו והרשימה די ארוכה....

פחדים וסטרס אלו דברים שליוו אותי לא מעט שנים ועדיין שם. לפני כמה שנים החלטתי לטפל בזה באופן ממוקד, במטרה להתמודד איתם טוב יותר.


הטיפול היה הצלחה די גדולה. לא בגלל שאני לא מפחדת יותר או שאין לי סטרס בחיים אלא בעיקר כי אני הרבה יותר מודעת אליהם היום, מבינה את המקור ויודעת טוב יותר לשים אותם בווליום הנכון.

חצי השנה האחרונה היא תקופה מאוד מיוחדת בחיים שלי. היא מרגשת מאוד ומפתחת אבל היא גם מלאה באי וודאות, בהגדרה עצמית, בהתנסויות חדשות ובגדול - ביציאה ממתחם הנוחות. וזה כבר 'מגרש משחקים' לא קטן לפחדים וחששות. והם מגיעים כמעט באופן יומיומי.


מה שבעיקר מדהים אותי זה שהצורה שהם מגיעים בה היא הצורה המוכרת של פעם. אצלי למשל, זה פחד להיות חולה, שהגוף שלי לא מספיק חזק, שנדביק אחד את השני בבית כל הזמן....


כשהתחלתי לחקור את זה קצת יותר לעומק הבנתי שאני פשוט חוזרת לפחדים המוכרים שלי. במקום להתמודד עם הפחדים שחדשים לי אני עושה את הדבר הכי פשוט באותו רגע - נאחזת בפחד בצורה שמוכרת לי הכי טוב. כי אותו אני כבר מכירה ויודעת פחות או יותר איך להתמודד איתו. כפי הנראה, הדבר הזה עצמו נותן לי סוג של בטחון בתוך אי הוודאות. זה ממש כמו אצל יואב שנכנס לגן חדש וצריך להתמודד עם דינמיקה חברתית חדשה והפחדים שמגיעים עם זה, פתאום הפחד מהמפלצות בלילה חוזר. את זה הוא כבר מכיר והוא יודע איך מתמודדים עם זה.


מסתבר שגם בפחדים יש את הפז"מניקים ואת הטירונים ובכל פעם שפחד חדש "מתגייס" לשירותינו אנחנו בורחים להוא שכבר יושב בשקם שבוז לגמרי עם טורטית וקולה.


בספר שאני קוראת, big magic, הסופרת עושה אנלוגיה מאוד יפה לנושא הפחד: היא מספרת שכל פעם שהיא נמצאת בתהליך של יצירה ואי וודאות, הפחד ישר מגיע לשמור עליה. מאחר והיא יודעת שהוא לא ילך באמת לשום מקום והוא חלק מהמשפחה היא מודה לו שהגיע לשמור עליה ונותנת לו לעלות איתה לרכב, במסע שלה. היא מבהירה לו מראש שהוא יכול להצטרף אבל (וזה אבל גדול) שהוא יכול לשבת רק בספסל האחורי. להימרח שם עם האוזניות שלו. הוא לא מקבל אישור לקבל שום החלטה - לא לנווט, לא לבחור את המוזיקה ובטח לא לנהוג. וככה היא נוסעת, רואה את הפחד יושב לו מאחורה דרך המראה, אבל היא היחידה שנוהגת. יש משהו מאוד מרגיע בעיניי באנלוגיה הזו.


הפחדים האלה הם שלי וחלק ממני, לא באמת הייתי רוצה לחיות לגמרי בלעדיהם. הם הופכים אותי למי שאני ובגדול לייצור אנושי ונורמלי.


לכן, פחדים שלי, תודה שאתם כאן ושבאתם לשמור עליי, אני מעריכה את זה. אני נותנת לכם לעלות איתי לנסיעה ולשבת מאחורה. אני מחכה לכם עם שרשרת חיול מוכנה ומרשימה ולא אברח יותר לפז"מניקים שכבר מזמן לא מתפקדים.


אני ממש לא יכולה להבטיח שלא יהיו פיתולים שיעשו לכם בחילה, בורות או במפרים גבוהים מאוד בדרך. מההכרות שלי עם עצמי, סביר להניח שיהיו לא מעט. מה שאני כן יכולה להבטיח זה שלא משנה מה, תהיה חתיכת נסיעה מעניינת, אחת כזו שלא תשכחו.

32 views