• Yael Zelnik

אז מה הסטייט אוף מיינד שלך? (או: רשימת מחשבות שלי על טייטלים והגדרות).


לפני שבועיים היינו במסיבת יום הולדת של חברים. אני לא יודעת מה קרה דווקא באירוע הזה, אבל פתאום שמתי לב שכמות הפעמים ששאלו אותי: "אז יעל, מה את עושה עכשיו?" הייתה גבוהה מהרגיל.


זו לא פעם ראשונה כמובן שאני נתקלת בשאלה הזו, אבל אני חושבת שהפעם שמתי לב אליה יותר כי היא פוגשת אותי במקום אחר, מקום שבו קשה לי יותר לתת תשובה ברורה.


ברוב שנות הקריירה שלי, היה לי נורא פשוט לענות עליה. היה משהו אחד שעשיתי, עבודה מוגדרת, טייטל מוגדר- שלגמרי הגדיר אותי. אני הייתי מה שאני עושה בחיים וזה היה אני. 100% כמעט מהזהות שלי.


התקופה האחרונה היא שונה מאוד בשבילי. כשסיימתי את התפקיד האחרון שלי, החלטתי שאני חייבת לעצמי לנסות משהו אחר. להיות יותר מדבר אחד. לטעום, לנסות, ליצור ולעשות כל מיני דברים שמרגשים אותי. לא ידעתי לגמרי לאן זה יוביל, אבל הרגשתי שאם אני לא אעשה את זה עכשיו, הסיכוי שזה יקרה הולך ויורד. מההחלטה לעשות את זה ועד לעשות את בפועל יש פער מאוד גדול. והפער הזה מלא בפחדים וחששות ולבטים. איך עושים את זה? מה זה אומר? איך אני ארגיש? אז מי אני אהיה? מה הזהות שלי?


בחצי שנה האחרונה הרגשתי מחוץ לקומפורט זון שלי. וכשאני אומרת הרגשתי,אני ממש מתכוונת לזה. פיזית. הגוף סבל מכאבי גדילה, כאבים של לעשות משהו שאף פעם לא עשיתי. ובאותה הנשימה, ידעתי כל הזמן שזו תקופה שאני חייבת לעצמי. היא קשה ומאתגרת, אבל היא הכרחית כדי שאוכל באמת לגדול מבחינה אישית ומקצועית.


רק לאחרונה, הפאזל התחיל קצת יותר להסתדר לי. אני עדיין לא עושה דבר אחד והאמת היא שיש בזה משהו נעים ומשחרר. מין תחושה כזו שאף פעם לא חוויתי. שיעל היא כל מיני דברים וזה בסדר. ולא, אני עדיין לא חייבת לבחור. לא עכשיו ואולי גם לא אף פעם.


מה שהיה מעניין לראות זה שגם אחרי שהתשתי את כל מי ששאל אותי בסיפורים על כל הדברים שאני עושה (סורי, אבל אתם שאלתם....) אנשים עדיין חיפשו טייטל אחד לשים לי. אה, אז את מקימה חברה עם ליאת, אז את יזמת עכשיו??


והאמת שזה הגיוני, זה באמת טייטל שיכול להתאים. אז כדי לא להתיש אותם עד הסוף, סגרתי את השיחה בחיוך מנומס ואמרתי : סוג של.


מה שקרה בשיחות האלה הוא נורא מעניין בעיניי. אנשים ביקשו לשים עלי את הטייטל 'יזמת' כי אני עושה עכשיו משהו ששייך באופן מאוד ברור לטייטל הזה. אני מקימה חברה, בונה מוצר ולוקחת את הסיכון הכלכלי. הגיוני.


אבל רגע, מי אמר שיזמת זה טייטל?


ככל שחשבתי על זה וניסיתי לחשוב על עצמי אחורה, הבנתי שהיה לי קשה לענות להם בצורה חדה כי אני חושבת שיזמות היא לא טייטל (לכל הפחות, לא רק...). הרי לא באמת נהפכתי ליזמת רק כשלקחתי את ההחלטה (הלא שפויה לחלוטין) להקים חברה. המאפיינים של יזמת היו אצלי גם לפני, כי תמיד הייתי יעל. הם היו שם כשהובלתי עסק חברתי כשכירה ואפילו כשהחלטתי לעשות עם שתי חברות קבלות שבת בקומה שלי כעורכת דין כי היה לי חשוב שאנשים יכירו אחד את השני ויהיה כיף (דמיינו לכם שני שותפים בכירים עוטפים אחד את השני בנייר טואלט וצועקים: יאללה מהר חייבים לנצח אותם!).


יזמות היא לא טייטל, היא בעיקר סטייט אוף מיינד. יזמים אלה אנשים שעושים, שמשנים את מה שמפריע להם, שמייצרים את המציאות שנראית להם נכונה, שלא רק מגיבים. מי שנמצא בסטייט אוף מיינד הזה – עושה. לא משנה איפה. וזה בדיוק היופי, שאפשר להיות יזמים בכל כך הרבה סיטואציות – בעבודה, במשפחה, בחבר'ה. אבל הכי יפה בעיניי, שגם בחיים של עצמנו אנחנו יכולים להיות יזמים. להחליט איך אנחנו רוצים שהם ייראו ולעשות את כל מה שאפשר כדי שיהיו הכי קרובים לשם, לצד הפחדים והאתגרים.


תחשבו על זה רגע, איזה כיף ומשחרר זה יהיה אם במסיבת הקוקטייל הבאה שאלך אליה (אה, זה רק ביטוי, אתם לא באמת הולכים למסיבות קוקטייל?) אוכל להגיד: הי, אני יעל, נעים מאוד, אני עכשיו בסטייט אוף מיינד של יזמת. מה אצלך? מה הסטייט אוף מיינד שלך?


לא רק שזה יהיה הרבה יותר כיף, יש לי הרגשה שנוכל להכיר הרבה יותר לעומק את מי שעומד מולנו.

*בתמונה - הוכחה קטנה לזה שיזמות אפשר לעשות בכל מקום...

7 views