אז איפה כואב לך? (או: רשימת מחשבות שלי על אישי ומקצועי)
לפני חצי שנה בערך התחלתי טיפול אצל הריאלה פרבר בשיטה שנקראת trigger points. אני זוכרת שאחרי הטיפול הראשון הייתי קצת מופתעת. הטיפול בכלל לא התמקד במקומות שכאבו לי. אם להגיד את האמת, הייתי קצת מאוכזבת... אבל כבר יום למחרת התחלתי להרגיש יותר טוב....ומאז זה הלך והשתפר....
כשלמדתי קצת את הנושא הבנתי שבניגוד לרוב הטיפולים בכאב, הטיפול הזה מבוסס על ההנחה שנקודות הכאב הן לא איפה שאנחנו מרגישים שכואב לנו, אלא שמדובר רק בהקרנה של הכאב וזה מה שמבלבל אותנו הרבה פעמים.
במקביל לטיפול הזה התחלתי אני בעצמי ללוות אנשים שנמצאים בתפקידי ניהול והובלה ומתמודדים עם אתגרים מקצועיים. מאז שהתחלתי כל הזמן שואלים אותי: אז מה את עושה בעצם? ייעוץ עסקי, קאוצ'ינג? איך את קוראת לזה???
האמת? לא ממש ידעתי איך להגדיר את זה. אז נתתי לזה זמן, להבין בדיוק מה קורה במפגשים האלה. ולאט לאט הכל התחיל להתבהר ולהתחבר לי. מה שאני עושה בליווי זה בדיוק מה שקורה בטיפול הפיזי שלי:
אני מלווה אנשים מדהימים שנמצאים בעמדות מרתקות. במסגרת התפקיד שלהם הם מתמודדים עם אתגרים מאוד גדולים שאנחנו רגילים לחשוב עליהם כאתגרים מקצועיים – הם לא מצליחים לרתום את הצוות כפי שהיו רוצים, לא מצליחים לקחת ownership ניהולי, החברה לא מצליחה לייצר מספיק הכנסות, ועוד ועוד ועוד....
הרבה פעמים הפתרון הראשוני שאנחנו חושבים עליו הוא לטפל בזה באופן מקצועי, לטפל בדיוק איפה שכואב. החברה לא יציבה כלכלית – בואו נבנה תכנית עסקית חדשה, לא מצליחים לגייס את השותפים הנכונים – בואו נכין onepager מדויק שיעיף אותם. בקיצור, הבנתם את הרעיון.
בהתחלה חשבתי שבזה אתמקד, אבל לאט לאט ראיתי שהסשנים גלשו למקום אחר – למקום האישי. לתהליך האישי שהם עוברים לצד התהליך המקצועי ועם הזמן הדברים נהיו לי נורא בהירים.
אנחנו רגילים להפריד בין האתגרים האישיים למקצועיים שלנו וגם הרבה פעמים לטפל בהם בנפרד. אבל כשחושבים על זה, זה לא באמת הגיוני. התפקיד שאנחנו עושים הוא לא משהו חיצוני לנו. אנחנו אלה שמכניסים לו חיים ונותנים לו תוכן. אי אפשר באמת לנתק בין התפקיד שלנו לאישיות שלנו, בין מה שקורה במקצועי לבין ההתפתחות האישית שלנו. ראיתי את זה על עצמי כל כך הרבה פעמים.
אם אני מסתובבת עמוק בפנים עם חוסר בטחון, אין שום סיכוי שאביא אנשים חכמים ממני לעבוד איתי ואתן להם ולחברה להגיע להישגים חדשים. אם אני לא מבינה איך אני מתחברת באופן הכי עמוק למיזם שאני מקימה, כנראה שלא אצליח לגייס לו שותפים או משקיעים, לא משנה כמה מסמכים שיווקיים אכין.
בדיוק כמו בטיפול הפיזי, אני מאמינה שמה שאנחנו קוראים לו המקצועי הוא הרבה פעמים רק המקום שכואב, אבל השורש הוא בדרך כלל לא שם. נקודת הכאב שבה צריך לטפל היא בדרך כלל האישית, התהליך שאנחנו עוברים פנימה. בדיוק כמו שכתב טל בן שחר בספר שלו 'האושר שבמנהיגות' – "הליבה, המהות, של מנהיגות יעילה היא שגשוג אישי"
נכון, זה לא פשוט והרבה פעמים אנחנו לא רוצים להתמודד עם נקודות הכאב האלה. הרבה יותר פשוט להכין גיליון אקסל מרשים או לעשות מחקר מעמיק של השותפים הפוטנציאליים. ואל תבינו אותי לא נכון, גם את זה צריך וגם לשם אנחנו מגיעים בסוף, אבל אני לא מאמינה שאפשר לעשות פריצת דרך משמעותית רק מהחלק הזה.
עבורי, ההבנה שכל תפקיד שאני עושה אני מביאה את יעל פנימה (עם כל החוזקות והחולשות שלי) ממש שינתה לטובה את החיים. ההזדמנות לראות את זה קורה לעוד אנשים ולהיות שם עבורם בחיבור הזה בין שני העולמות מרגשת אותי מאוד.
*בתמונה - שני אנשים, חמודים להפליא, שמלווים אותי כבר כמה שנים ומלמדים אותי דבר או שניים (או אלף) על עצמי - באישי ובמקצועי.
