• Yael Zelnik

אז איפה אתם יושבים? (או: רשימת מחשבות די ארוכה שלי על עולם העבודה)



במהלך העבודה שלי אני נפגשת כל יום עם המון אנשים חדשים. בכל פגישה כזו אני מציגה את ZE.ZE ואת הפעילות שלנו (ומנסה כל פעם לתבל קצת את הפיצ' ולהפתיע אפילו את עצמי). אני מספרת על העסקים השונים שאנחנו מנהלים, על הצוות הנפלא שאני עובדת איתו וכמובן על הקהילה שלנו.


כמעט ב-100 אחוז מהמקרים, מיד כשאני מסיימת עולה אותה השאלה: אז איפה אתם יושבים? איפה המשרדים שלכם?


אני רצה לסוף: התשובה היא – אין לנו משרדים. כן, ממש ככה, אנחנו ארגון שמנהל שלושה עסקים חברתיים, מעסיק צוות של אנשים בשכר ובלב של הכל עומדת קהילה של 50 צעירים מדהימים. אבל משרדים לחברה – אין.


בהתחלה מצאתי את עצמי כל פעם עונה בסוג של מבוכה, אפילו קצת מתפתלת. המבוכה נבעה מההנחה שאף אחד לא ייקח ברצינות ארגון או חברה שאין להם משרדים. זה הרי כל כך לא רציני לעבוד ככה.

עם הזמן שמתי לב שבניגוד למה שחשבתי, אני לא ממהרת למצוא משרדים חדשים. אפילו ההפך. ככל שעבר הזמן הבנתי שמאחורי ההתנהגות שלי עומדת הבנה עמוקה יותר לגבי עצמי, העובדים בצוות שלי ובכלל לגבי עולם העבודה.


את תחילת הקריירה שלי התחלתי במשרד עורכי דין גדול מאוד. מעל 200 עורכי דין ומסדרונות ארוכים להפליא שמחולקים לחדרים קטנטנים. תרבות העבודה היתה מאוד ברורה: יש משרד שאליו כולם מגיעים בבוקר, כל דקה ביום מדווחת כדי שידעו איך לגבות תשלום מהלקוחות ועד הערב כולם נמצאים במשרד, עם יציאות מידי פעם לפגישות ובתי משפט. מאחר וזה היה מקום העבודה האמיתי הראשון שלי, הייתי בטוחה שככה נראית עבודה. ויותר מכך- שזו הדרך לייצר חברה מצליחה ומובילה.


השנתיים וחצי האחרונות לימדו אותי המון על צורות עבודה חדשות. למידה שצומחת הרבה פעמים דווקא מנסיבות פחות נוחות או ממקום של מגבלות תקציביות, אבל כנראה שלפעמים זה מה שצריך כדי להצליח לחשוב על מה שאנחנו מכירים באופן שונה וחדש.


אז כמו שציינתי, אין לנו משרדים. זה אומר שאין מקום שבו אני נפגשת עם הצוות שלי באופן יומיומי. זה אומר שכל העבודה שלי מולם נעשית בשלט רחוק, בלי שאני נמצאת לידם. והנקודה הכי חשובה בעיניי היא שזה אומר שאני לא באמת יודעת מה חברי הצוות שלי עושים בכל שעה ביום.


למי שבאה ממקומות יחסית היררכיים שאוהבים שליטה ומעדיפים לדעת מה בדיוק העובדים שלהם עושים בכל דקה, כדי שחלילה לא ישלמו להם והם יעזו לא לעבוד 14 שעות ביום, זה לא היה לי פשוט בהתחלה. הבנתי שכדי שאצליח לעבוד ככה אהיה חייבת לפתח מידת אמון מאוד מאוד גבוהה בצוות שעובד איתי ולהיות מסוגלת לשחרר שליטה ולהתמקד בעיקר – בעשייה עצמה.


לאט לאט הצוות הלך וגדל, נכנסו עוד פרויקטים ומצאתי את עצמי מנהלת ארגון עם מבנה מאוד מורכב ועם לא מעט אנשים שעובדים בדבר הזה. כדי להצליח במשימה הזו שכללתי כל הזמן את האופן שבו אני עובדת ובעיקר את האופן שבו אני מנהלת ורוצה לנהל את הארגון ולקחת אותו קדימה.


חשוב להגיד – לעבודה מהסוג הזה יש חסרונות. זה יכול לדרוש יותר תיאומים מול כל אחד ממנהלי הפרויקטים שלנו כדי שנהיה כל הזמן מסונכרנים ביעדים ובעבודה, זה דורש הרבה יצירתיות בהתנהלות ועלול גם לייצר תחושה שאין לארגון ולקהילה שלנו בית.


אבל, וזה אבל גדול, צורת העבודה הזו לימדה אותי כמה שיעורים מאוד חשובים על עצמי, על האנשים שאני רוצה לעבוד איתם ועל צורת העבודה שאני מאמינה בה:

********** 1. כשמישהו מאמין באמת במשימה ויש לו תשוקה אמיתית למה שהוא עושה אין צורך אמיתי במשרד או במקום קבוע – הרבה פעמים אנחנו חושבים שהמשרד והמקום הפיזי יגרמו לנו או לעובדים שלנו לעבוד טוב יותר. אבל אני מאמינה שהמנוע האמיתי הוא לא חיצוני והוא לא תלוי בעיצוב של המשרדים או בכמה סוגי קורנפלקס יש במטבחון. המנוע האמיתי הוא התשוקה שיש לאותו עובד למה שהוא עושה ולשאלה אם הוא מרגיש חלק ממשימה גדולה יותר. מכירים את זה שאתם כל כך מרוגשים ממשהו שרק בא לכם לפתוח את המחשב ולהתחיל לעבוד על זה? זו בדיוק ההרגשה שצריכה להיות לכל עובד ולזה אין שום קשר לעובדה שיש לו משרד או לא.

********** 2. אני רוצה לעבוד רק עם אנשים שאני לא צריכה או רוצה לדעת מה הם עושים בכל שעה ביום שלהם- עם הזמן הבנתי שדווקא הנסיבות האלה מאפשרות לי לסנן ולבחור את האנשים הכי טובים מבחינתי לעבוד איתם. כל מה שאני צריכה לעשות זה לענות על השאלה הפשוטה: האם אני שואלת את עצמי: מה הוא עושה עכשיו? מעניין כמה שעות היא עבדה על זה היום? אם אני עונה בחיוב, המסקנה ברורה: אסור לנו לעבוד ביחד. אני יודעת את זה כי זכיתי לעבוד עם צוות כל כך מדהים שהשאלות האלה לא עולות לי בראש. אני פשוט יודעת שכל אחד מהם עושה את כל מה שצריך (רוב הפעמים בצורה מוגזמת וקיצונית) כדי להצליח במשימה הגדולה וזה מה שחשוב.

********** 3. דווקא בלי משרד יש סיכוי גדול יותר להגיע ליעדים - כששמעתי את ההרצאה של Jason Fried Why work doesn't happen at work ,נזרקתי אחורה לימים שלי במשרד עורכי דין. פתאום נזכרתי כמה הפרעות היו לי במהלך היום ובכמה שעות באמת ישבתי ועבדתי וקידמתי דברים מתוך כל השעות שביליתי שם. יש משהו פשוט לא נכון בתרבות הזו של משרד – אנשים יכולים להפריע לנו בכל רגע נתון ולקטוע לנו את חוט המחשבה והיצירתיות ושעות רבות מהיום שלנו מתבזבזות על דברים שלא מקדמים את העבודה שלנו וגם גוזלים לנו שעות חשובות שאנחנו יכולים להקדיש לדברים אחרים שחשובים לנו בחיים כמו משפחה, ספורט או כל דבר אחר.

********** 4. פעמים רבות המשרד לא מאפשר את החופש שנדרש ליצירה - כשחושבים על זה, זה לא באמת הגיוני שנרצה להגיע לאותו מקום עם אותה ה"תפאורה" כל בוקר. אנחנו בני אדם. זה אומר שיש לנו מצבי רוח, שאנחנו קמים באופן שונה כל יום ושאנחנו צריכים לשנות את הסביבה כדי לייצר תוצרים שונים ומגוונים. אני מאמינה שברגע שיש משרד ומקום פיזי, קשה יותר לגוון ולאפשר לעצמנו מרחב שבו אנחנו באמת יכולים לשאול את עצמנו: מאיפה בא לי לעבוד היום? מה יאפשר לי ליצור בצורה הטובה ביותר?

********** 5. דווקא הצורך לייצר חברויות באופן אקטיבי מחבר בין אנשים באופן עמוק יותר – בכל מקום עבודה שהייתי בו הכרתי חברים נפלאים שהולכים איתי עד היום. אבל אני גם זוכרת את התחושה של לפגוש את אותם האנשים יום אחרי יום ולהיות במרחב יומיומי שלא באמת מאפשר לי בחירה או מקום אישי ופרטי. אחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה לראות שאנשים מתוך הצוות שלנו מתחברים באופן מאוד עמוק ונוצרות חברויות אמיתיות ואמיצות. אני מאמינה שדווקא זה שיש מרחב אישי ושכדי לייצר את החברות צריך לעשות משהו אקטיבי (לקבוע צהריים, להרים טלפון ועוד) מייצר משהו מאוד חזק שנובע מבחירה מלאה.

********** 6. אפשר לייצר מרחבי עבודה משותפים גם בלי שיש משרד קבוע – אז פה צריך כמובן להיות יצירתיים יותר ולראות איך אפשר לייצר בכל זאת מקום שהצוות והקהילה יכולים להגיע לעבוד בו מבלי שלארגון יהיו משרדים קבועים שכוללים גם הוצאות קבועות לא קטנות (ומכאן לחץ על העובדים להגיע כי בכל זאת השקיעו במשרד...). לשמחתי, הצלחנו למצוא מקום כזה באברהם הוסטל המדהים. חיבור אנושי מעולה וגם מפגש של אינטרסים של שני הצדדים איפשר למצוא פתרון שבו אנחנו מבלים הרבה מהזמן שלנו בעבודה מהמרחב הפתוח שם עם אוירה מדהימה ואנשים טובים אך מבלי לייצר מחויבות גדולה לארגון או לעובדים.

*********

בקיצור, לעובדה שאין לנו משרד יש חסרונות ויתרונות. לי באופן אישי זה מאפשר לפתוח את הראש, ללמוד דברים חדשים על עצמי ועל מה שאני מאמינה בו. ההבנות האלה משפיעות עלי כאדם אבל גם כמנהלת וכמי ששואפת להגיע לתוצאות טובות יותר, לתת לצוות שעובד איתי לגדול ולצמוח ובעיקר להנות מהדרך, מהיום יום. אני לא יודעת להגיד אם לא ארצה משרד קבוע בעתיד, יכול להיות שדווקא יהיה לי צורך בקבוע וביציב והחסרונות יגברו על היתרונות אבל בינתיים אני נהנית, בוחנת ושמחה לשתף קצת מהמסקנות שהגעתי אליהן בדרך.

11 views