אבל אני תמיד נשאר(ת) אני? (או: רשימת מחשבות על כמה הסביבה משפיעה עלינו)

את יום העצמאות האחרון העברנו כל המשפחה ב'יער הפיות' בבית אורן, בהמלצתו המצוינת של שחף רודברג. גילינו מקום מדהים, שמרגיש קצת כמו גן עדן.

בגדול מדובר בחווה אקולוגית מהממת שסידרו אותה ככה שהיא מרגישה נח ונגיש. משפחות יכולות להגיע, לשכור אוהלים ומזרנים, לקבל מקום משלהן ביער ואפילו יש שירותים, מקלחת ומטבח קטן להכין אוכל. בקיצור קמפינג לתל אביבים :)

בעיקר מה שיש שם זו הרגשה טהורה כזו. לא יודעת בדיוק להסביר את זה במילים אבל הרגשה של טוב, של משהו בסיסי כזה, רגוע, שלו, נטול ציניות וסטרס.

בערב אני הייתי אחראית על שטיפת הכלים במטבח שאלתרו שם (עבודות שתמיד מקבלים אלו שלא יודעים לבשל...). רוב הכלים לא היו שלנו אלא של המקום. בזמן ששטפתי כלים פתאום שמתי לב שחשוב לי נורא שהכלים יהיו מצוחצחים (אבל ממש) ואחרי שסיימתי לשטוף מצאתי את עצמי לוקחת את הסמרטוט ועוברת לנקות את כל המטבח, בחלקים שבכלל לא היו קשורים אלי או לאוכל שהכנו.

עכשיו נכון, יש לי איזה קטע עם סדר וניקיון גם בבית. אבל מה שקרה שם היה כבר מעבר. הרגשתי צורך נורא גדול לעשות יותר מהרגיל - את האקסטרא מייל, להשאיר את הכל נורא מסודר, לתת יותר, ולגרום לזה שלאנשים אחרים יהיה יותר נעים כשהם יגיעו.

כשתהיתי עם עצמי למה זה קרה הבנתי שמשהו במקום, בתפאורה, בהרגשה שזה גרם לי, הוציא ממני משהו אחר. פתאום הייתי רגועה יותר, פחות ממהרת ויותר אכפתית. בתכלס פשוט אדם טוב יותר. ואם חושבים על זה רגע זה די מטורף. אמנם לא הפכתי לבן אדם אחר אבל רק עצם העובדה שהייתי שם עם תפאורה אחרת הוציאה ממני משהו אחר, הבליטה תכונות אחרות שקיימות אצלי.

זה הזכיר לי את התקופה בצבא ששרתי כמורה חיילת בכפר נוער, מקום לא פשוט ומאוד מאתגר. מבחינה פיזית זה היה אחד המקומות הכי יפים ומטופחים שהייתי בהם בחיים שלי. אני לא אשכח שפעם דיברתי על זה עם מנהלת הכפר ורק אז הבנתי שזו אג'נדה. או כמו שהיא אמרה לי: כשילד מסתובב במקום כל כך יפה ומטופח זה לא משנה איפה הוא גדל ומה קורות חייו - הוא מרגיש שווה יותר וטוב יותר והוא יתנהג אחרת.

ההבנה שהתפאורה והסביבה שבה אנחנו נמצאים יכולים לשנות במהירות כל כך גדולה את האופן שבו אנחנו מתנהגים היא מדהימה בעיניי. והיא תובנה ששווה לקחת לכל אספקט בחיים שלנו.

זה יכול להתחיל בבחירת מקום העבודה ומקום המגורים שלנו אבל לא פחות מזה יכול לעבור לבחירה בשותפים שלנו, בבני הזוג ובחברים שלנו. הבחירות האלה משפיעות באופן ישיר על איך שנתנהג, מה נשדר, איך נסתכל על העולם שסביבנו ובסוף על איזה אנשים נהיה.

ולאלו בינינו ששואפים לבנות פלטפורמות (ארגונים, חברות, קהילות...) ולהוביל, אני חושבת שיש פה תובנה חשובה לא פחות. התפאורה והסביבה שנבנה הן קריטיות למה שיקרה בפנים. בבניית התפאורה (במובן הפיזי והמהותי) יש אחריות וכח מאוד גדולים. מהיומיים האלה יצאתי עם הבטחה לעצמי שבמה שלא אבנה, אני רוצה לתת לכל מי שיהיה חלק מזה את היכולת וההזדמנות להרגיש קצת יותר כאילו הוא ביער הפיות....